לפני כמה ימים עמד הירח של חודש תמוז במלואו.
קרוב לוודאי שרבים מאיתנו שמו לב אליו. יש משהו מיוחד בירח מלא. לרגע אחד הוא מוציא אותנו מן המחשבות, מן הפגישות ומן העיסוקים שממלאים את חיי היומיום שלנו.
במסורת היהודית הירח הוא הרבה יותר ממראה יפה בשמי הלילה. הוא מעניק קצב ללוח השנה שלנו, קובע את ראשי החודשים ואת מועדי ישראל. ודווקא הירח המלא של חודש תמוז מסמן מעבר מיוחד. ימים אחדים אחריו אנו נכנסים לתקופה שמובילה אותנו, צעד אחר צעד, אל הימים הנוראים.
אך גם הירח המלא ביותר אינו נשאר מלא לאורך זמן. בעוד אנו מתבוננים ביופיו, הוא כבר מתחיל להשתנות.
ברגע כזה בדיוק נפתחת פרשת פינחס.
עם ישראל עומד על סף ארץ ישראל. המסע הארוך במדבר עומד להסתיים, אך עדיין לא הגיע אל סופו. הדור שיצא ממצרים כמעט ואיננו. משה יודע שהוא לא יעבור את הירדן עם העם. העתיד כבר הולך ונרקם, עוד לפני שנעשה הצעד הראשון.
כאן התורה עוצרת לרגע.
במקום למהר אל הפרק הבא, היא מתעכבת על ארבעה סיפורים, שלכאורה אין ביניהם קשר: פינחס, בנות צלפחד, משה ויהושע.
ואולי גם אותנו היא מזמינה לעצור לרגע.
ראשון ניצב לפנינו פינחס. הוא רואה מציאות שאינו יכול עוד לקבל. הוא אינו ממתין שמישהו אחר יפעל. הוא פועל. התורה אינה אומרת לנו כיצד עלינו לשפוט את מעשהו. במקום זאת היא משאירה אותנו עם שאלה שאינה פשוטה גם היום: מתי רגע מסוים דורש מאיתנו לפעול?
מיד אחר כך התורה פונה לסיפור שונה לחלוטין. חמש אחיות ניגשות אל משה ושואלות שאלה אחת: ״למה ייגרע שם אבינו מתוך משפחתו כי אין לו בן?״ הן אינן בוחרות בכוח אלא במילים. הן מאמינות שגם בתוך התורה יש מקום לצדק. והקב״ה משיב למשה: ״כן בנות צלפחד דֹּבְרֹת.״ אומץ ליבן משנה את ההלכה לדורות.
לאחר מכן חוזר המבט אל משה. הוא שומע שיזכה לראות את הארץ, אך לא להיכנס אליה. הוא אינו מבקש לשנות את הגזרה. בקשתו היא אחרת: ״יִפְקֹד ה׳ אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל־בָּשָׂר אִישׁ עַל־הָעֵדָה.״ גם ברגע האישי והכואב הזה, דאגתו הראשונה איננה לעצמו אלא לעתידו של העם.
ומשם הדרך מובילה אל יהושע. שנים רבות הלך לצד משה. עכשיו הגיע זמנו. הקב״ה אינו בוחר בו מפני שהוא הלוחם החזק ביותר או הנואם המוכשר ביותר. הוא מתאר אותו בפשטות: ״אִישׁ אֲשֶׁר רוּחַ בּוֹ.״ לפעמים מנהיגות מתחילה לא בשאפתנות, אלא בנכונות לשאת הלאה את מה שהדור הקודם מוסר לידינו.
האתגר איננו למצוא תשובה אחת לכל מצב, אלא לדעת מה הרגע הזה מבקש מאיתנו.
הירח ממשיך במסעו על פני שמי הלילה...
אותו ירח האיר מעל אברהם ושרה. הוא ליווה את בני ישראל במדבר, האיר על ירושלים בימי שמחה ובימי חורבן, והאיר על קהילות ישראל בכל מקום שבו חיו. ולפני ימים אחדים הוא האיר גם מעלינו.
הירח אינו נעצר.
גם החיים אינם נעצרים.
השאלה המרכזית של פרשת פינחס איננה האם יבוא השינוי — הוא יבוא — אלא כיצד נבחר להשיב לו.
שבת שלום.